מי נגד מי
הציפייה של מרבית האנשים היא שקיים גורם שאפשר בלב שלם להעביר אליו את האחריות על הכלב שנמצא. שתפקדנו מסתכם בכך שהרמנו טלפון לגורם הנכון. אך לצערנו, אנחנו עדיין לא חיים בחברה מתוקנת בה ההנחה הזאת הייתה נכונה.
המדינה
מדינת ישראל בחרה במדיניות של השמדת כלבים כאמצעי להתמודד עם ריבוי היתר שלהם. לכן מותר וחוקי להמית כלב משוטט רק משום שבעליו לא מצאו אותו בזמן (10 ימים). בכלביות בהן קיים פרוייקט אימוץ יתנו עדיפות לכלבים צעיריעם, חברותיים, בריאים וקטנים. כמו כן עלולים להגביל את שהותו של הכלב בזמן או להמית אותו בשל העומס. הכלביות רשותיות מחוייבות על פי חוק לקבל כלבים משוטטים ולכן חייבים לפנות מקום. כלביה פרטית שמתפרנסת ממתן שירות לרשויות, תמית כלבים משיקולים כלכליים. בהרבה מקרים לא ישקיעו בטיפול בכלב חולה או פצוע ויעדיפו להמית. אין מדיניות ארצית מחייבת בנושא והוא נתון לשיקולי תקציב וגישה.
הסטנדרט של אחזקת כלבים בכלביות לצערנו לא מדבר על שיעור תמותה מקובל או מירבי. הרבה מאד גורים או כלבים לא מחוסנים או חלשים נדבקים ומתים בכלביות ממחלות קשות.
בחורף הם עלולים למות גם מקור.
העמותות
אם המדינה לא מספקת פתרונות טובים לכלבים הציפייה היא שעמותות יעשו זאת. הרי בעמותות עובדים אנשים שאוהבים כלבים. אפשר לסמוך עליהם, בעיניים עצומות, לא? ולצערנו התשובה היא ממש ממש לא. כמו המדינה, גם העמותות מתמודדות עם עומס רב של מקרים ופניות. העומס הוא כל כך גדול שאין שום דרך לתת מענה טוב לכולם. קיימות כמה גישות:
1. מדיניות השערים הפתוחים: עמותות שבחרו במדיניות זו באופן גלוי או לא גלוי (שמטיב עם יחסי הציבור) מעדיפות לקבל ולהמית את מרבית בעלי החיים.
2. מדיניות השערים הסגורים: עמותות מגבילות את עצמן לכמות בעלי חיים שיכולות להתמודד איתן, ולא מקבלות ולא עוזרות מעבר לכך. (זאת הבחירה שלנו)
3. מדיניות הברירה הטבעית: עמותות שבוחרות לתת מענה לכמה שיותר בעלי חיים על חשבון טיב הטיפול בהם. התמותה במקומות כאלה מאפשר להמשיך ולקלוט עוד.
4. במקרים נדירים אפשר להיתקל גם ב שרלטנים שמציגים את עצמם כעמותה לאימוץ בעלי חיים, ובפועל באופן הכי ציני מתפרנסים מסבלם של בעלי חיים, גובים תשלום על הטיפול בהם וזורקים או ממיתים אותם.
בגדול ישנן שלוש אפשרויות: לקחת אחריות, להעביר את האחריות או לא להתערב. להלן המשמעויות של כל אחת מהן:
להתעלם
להעביר את האחריות
לקחת אחריות
בשלב ראשון יש לבדוק שבב אלקטרוני.
אפשר לעשות זאת בכל מרפאה ווטרינרית או להיעזר במתנדב הקרוב של עמותת "הסורקים" שיגיע עם סורק שבבים אליכם. את המספר של השבב בודקים במרכז ארצי לרישום כלבים באמצעות אתר האינטרנט.
אם לכלב אין שבב, האפשרויות הן לקחת אותו הביתה או להעביר לפנסיון בתשלום. אם מדובר בגור לא מומלץ להעביר אותו לפנסיון לפני שחוסן באופן מלא. (שניים או שלושה חיסונים בהפרש של חודש בין חיסון לחיסון) אלא אם מדובר בפנסיון ביתי. כמה דברים שאפשר לנסות לפני כדי לאתר את הבעלים:
1. לנסות לטייל עם הכלב כדי לראות אם הוא מוביל אתכם לביתו, לשאול אנשים באיזור שאולי מכירים את הכלב.
2. לפנות למרפאות וטרינריות באיזור שאולי הכלב מטופל בהן.
3. לבדוק אם במוקד העירוני 106 התקבלה פניה מבעלים של הכלב שמחפשים אותו.
4. לבדוק בקבוצת הפייסבוק של אבדות / מציאות בעלי חיים
כאשר לוקחים את הכלב הביתה יש לקחת בחשבון את הסיכונים הכרוכים בכך, לרבות אם איזור המגורים שלכם מוגדר כאיזור בו היו מקרים של מחלת הכלבת בתקופה אחרונה. על פי החוק לרשויות אסור למסור כלבים משוטטים שאין להם היסטוריה של חיסונים נגד כלבת לבתים לפני שהכלב עבר הסגר בכלביה של 30 ימי תצפית. רק לאחר מכן ולאחר שמקבל חיסון נגד כלבת מותר על פי החוק להעביר את הכלב לבית אם יש משפחה שמעוניינת לאמץ אותו.