במצב של ריבוי היתר של בעלי חיים בו החברה שלנו שרוייה היום, כל בית מחסה ניצב בפני דילמה:

האם להמית בעל חיים בריא כדי לפנות מקום לבעל חיים הבאה שנזרק לרחוב, עבר הזנחה או התעללות, נפצע בתאונה, איבד בגיל יונקות את אמו.

ישנם בתי מחסה הבוחרים באפשרות זו בתור הצודקת (לכל בעל חיים בר אימוץ ניתנת ההזדמנות) וההומנית (מונעת את הסבל ממספר מיריבי של בעלי חיים)

בחירה זאת מעוררת מספר תהיות:

1. האם יש לנו זכות מוסרית לקחת חיים מבעל חיים שלא למניעת הסבל שלו?

2. האם המתה כנורמה חברתית מונעת היווצרות של פתרונות אחרים?

3. האם הקלות בה ניתן להיפתר מאחריות על בעל חיים גורמת לזילותם?

4. האם לבית מחסה נוצר ניגוד עניינים בין שקיפות להצלחה?

5. האם היעדר השקיפות ומתן פתרון "קל" מנציחה את הביעה?

לדעתנו אין לנו זכות מוסרית להמית בעל חיים, שלא למניעת סבלו ודי בכך כדי לאמץ מדיניות הבאה:

1. לא יומת בעל חיים אלא אם מצבו הבריאותי גורם לו סבל או עתיד לגרום לו סבל רב בקרוב מאד ולא ניתן להקל עליו.

2. נשאף להעניק את אותו הטיפול הווטרינרי שהיה מקבל בעל חיים בייתי במצב דומה.