נילי זה סיפור אהבה ממבט ראשון.
נפגשנו לראשונה לפני הרבה שנים, אך אני זוכר את הערב הזה אילו היה אתמול. נסעתי מהעבודה העיקרית שלי בלית המחסה כשהבחנתי בכלבה רצה לצד הכביש. עצרתי לפני הפניה ואמרתי לעצמי, רק שלא תעז לעבור את הכביש עכשיו. היא כנראה הרגישה את המבט, סבבה את הראש והסתכלה עלי.
עוד לא סיימתי להגיד את המשפט, היא לפתע חצתה את הכביש ונפגעה על ידי רכב חולף. אני זוכר את הצליל של הפגיעה ואיך שהזמן עצר. ראיתי את הרכב עוזב, בלי לעצור ומשאיר את הכלבה המפרפרת מאחור. לקח לי נצח להגיע אליה, לפחות זאת הייתה ההרגשה. לפני שהספקתי בא רכב נוסף, אך למזלי הנהג זיהה את הכלבה ועקף אותה. לא עצר.
ידעתי שמסוכן לגשת לבעל חיים פצוע, לכן ניסיתי להרחיק את הפנים ממנה כשהרמתי אותה על הידיים. כל הדרך לבית החולים נילי דיממה, ואני התחננתי שתחיה. הרגשתי שהיא נדרסה באשמתי. הרי בעלי חיים מפרשים מבט ישיר לעיניים כאיום. בגלל המבט היא סטתה מהדרך.
נילי שרדה. היא עברה ניתוח להסרת חלק מהעצם המרוסק ברגלה האחורית. נשארה עם צליעה קלה למזכרת. הסתבר שהיא הייתה כלבה לחלוטין לא מבויתת. היא פחדה מכל אחד וכל דבר. הייתה מכרסמת רהיטים וקירות גבס. יחד עם זאת לא גילתה תוקפנית אף פעם.
השינוי הגיע אחרי שהחלטתי להישאר לישון בבית המחסה. לקחתי כמה שמיכות שמתי על הרצפה והלכתי לישון איתה בחדר. בבוקר של אותו יום, הופתעתי לגלות כלבה שמקודם לא נתנה להתקרב אליה, ישנה מכורבלת לידי.
מאותו יום היא החלה לקחת אוכל מהיד ודי מהר רכשתי את אמונה.
ככלל מומלץ מאד לאפשר לכלב לישון בחדר השינה, ליצור לו שם מקום נוסף למקומו הרגיל בבית. כך הוא ירגיש יותר בטחון.
ביום חמישי שעבר נילי ננשכה אם נפצעה מהגדר, והייתה צריכה לעבור תפירה של הפצע. אחר כך הייתה צריכה להתלוות אלי לכל מקום. כואב הלב שאין לי אפשרות להקדיש לה ביום יום את תשומת הלב המגיע לה. היא חייבת הרי להתחלק בין כולם, ותמיד יש מישהו שזקוק לך יותר מאחרים. והחיים בינתיים עוברים.
נילי לא מיועדת לאימוץ, אני רק מקווה הרגע שאהיה עשיר בזמן פנוי עבור נילי וחבריה לא יאחר מדי להגיע.