הגורונת החמודה הגיע אלי יחד עם אחותה מבית מחסה אחר. התבקשתי לשמור עליהן כמה ימים. היה להם קצת שלשול, הן קיבלו מזון מיוחד והוספתי להם נוזלים. לא זיהיתי בזמן שמצבן יותר רציני ממה שחשבתי.
לצערי אחותה הקטנה לא שרדה. בערב היא עוד אכלה לבד, אך בבוקר מצאתי אותה שוכבת מחוץ לכרית החימום, קרה ובקושי נושמת. נסענו מיד לווטרינר, אך לא היה כבר מה לעשות, נאלצנו להרדים אותה כדי למנוע את ייסורי המוות האחרונים.
בבתי מחסה מטפלים בעשרות לפעמים מאות בעלי חיים. תמיד יש מישהו עם בעיה שדורשת התייחסות ולא סובלת דיחוי. אם לא בעלי חיים אז שיפוץ, אם לא שיפוץ אז ענייני ביורוקרטיה, אם לא ביורוקרטיה אז העבודה העיקרית שלך שמביאה לך את המשכורת שהקיום של בית המחסה תלוי בה.
זה אומר שבעלי חיים האחרים שנראים בסדר לא מקבלים את מלוא תשומת הלב. העומס רב אתה לומד לחלק את הזמן שלך לחתיכות קטנות, ולתת רק למי שצריך, מתי שצריך וכמה שצריך ולא מעבר.
כשחושבים על בית מחסה אפשר לדמיין מבנה גדול ושטח צמוד, רכבי חילוץ והצלה, צוות עובדים בשכר, מתנדבים, וטרינרים שבאים בבוקר לעבודה וחוזרים הביתה בערב, חוץ מאלה שעושים משמרת לילה. המציאות שלנו שונה לחלוטין. אולי יום אחד היא תהיה דומה ובעלי החיים יקבלו את מלוא היחס ותשומת הלב שהם ראויים להם.
אחרי טיפול אנטיביוטי הגורונת הקטנה מרגישה טוב ובקרוב תוכל לצאת לאימוץ. קיטי משחקת עם צ'לסי הבוקר: