כשהיתי ילדה קטנה וגרתי עם ההורים שלי, אף פעם לא ארשו לי להביא לא כלב, ואפילו לא חתול. ההורים שלי נתני לי מוטיבציה בזה שזה לא סטירילי, אנטיסניטריה ושהם לא צריכים את זה, אמרו שזה שיערות, לכלוך וחיידקים! מאז שהזבתי לגור עם ההורים ישר – הבאתי לבית שלי חתול! חתולים תמיד ליוו אותי בחיים, רק חתולים, לגבי כלבים אף פעם לא חשבתי. חשבתי שדירה עירונית לא לכלבים! עכשיו אפילו לא אזכר מה גרם לי בתקופה מסויימת לנסוע ולהביא כלב מאגודה, כלב רגיל, מחיבור של פינצ׳ר ומישהו עוד! וחשבתי שהכל טוב אצלי בחיים אבל פתאום ארצאתי כל כך להציל חיים של מישהו! אולי זה נשמע מגובה העיניים, אבל בדיוק ככה זה היה! והחיים שלי השתנו בשנייה אחד – אני עד עכשיו לא יכולה להבין איך אני גרתי בלי כלב 56 שנים?! אני הבנתי שהרחקתי את עצמי מהרבה דברים טובים בחיים! ה״מיקי״ שלי – חבר הכי טוב שלי, תינוק שלי! בכדי שלא תהיה לו משעמם, כשאני בעבודה, באותו הזמן הבאתי את ״ריז׳יק״ לבית מהאגודה, חתול ג׳ינג׳י קטן! כך הם גדלו ביחד, כי החתול הזקן מאוקראינה כבר בגיל שלו לא יכל לשחק במשחקים משלהם. באותה התקופה, כשהיתי פעם ראשונה באגודת הכלבים וראיתי מלא עצמות וכלבים מסכנים, שהיו צריכים עזרה, אני החלטתי לעצמי שאני רוצה לעזור להם ולהתנדב באגודה. אבל זה כבר סיפור אחר! אבל כרגע זהו הגן-חיות שלי!