תחילת ספטמבר 2000… בחוץ חום שלא יתואר!

יצאתי מהביתי לקנות סיגריות, עוברת בסמטה קטנה בדרך לקיוסק וראיתי כלב קשור לגדר. בוקסר מעורב. ניגשת ללטף ועל הדרך שאלתי אנשים שישבו באזור, "של מי הכלב?". משיחה קצרה התברר שהכלב הוא של אף אחד והוא נמצא קשור ככה כבר כמה שעות טובות. ישר לקחתי אותו לווטרינר לבדיקת שבב – אין שום שבב. נו, באמת! לא יכולתי להחזירו לרחוב! לקחתי אותו הביתה והשם בא לבד – בסטר Baster!באותו זמן לא הייתי מוכנה לאמץ כלב, לכן החלטתי לחפש לבסטר בית… לא היה לי פייסבוק, אך כיוון שעבדתי בחנות חיות, פרסמתי אותו שם. תוך כדי חיפוש עשיתי את הטיפולים הנדרשים: שבב, חיסונים, סירוס. בזמן שמצאתי אותו בסטר היה כלב צעיר, סה"כ בן 7-8 חודשים.

כעבור מספר חודשים נמצאה המשפחה שהתעניינה באימוץ והגיע לביתי להכיר את בסטר מקרוב! תוך כדי מפגש בסטר התנהג למופת: קשקש בזנב, ניסה ללקק בפנים והראה סימנים אחרים של התחברות וחיבה. הכול היה טוב ויפה עד לרגע שבו נאמר שהוא מסורס, מחוסן ומוכן לצאת לבית החדש, באותו רגע בסטר ילל יללה ארוכה.

ביקשתי סליחה מהאנשים, אמרתי שאני מצטערת אך בסטר הוא לא למסירה. ככה בסטר נשאר אצלי)))) ואחר כך אני לימדתי אותו והוא אותי! תמיד גרנו בקומת קרקע. ביום הראשון שבו לא סגרתי חלונות בסטר פירק את התריסים ובא אלי לעבודה. הוא בשום אופן לא הסכים להישאר בבית לבד הוא היה מילל שעות ארוכות, הייתי מקבלת תלונות בלי סוף מהשכנים. ניסיתי לשעשע אותו. הייתי מסתירה חתיכות נקניק בקלמרים של ילדים ומפזרת בתוך הבית)))) אך זה לא עניין אותו כלל. הוא פשוט סירב להישאר לבד!

הוא היה הכלב שלי ותמיד היה מוציא דרך להגיע אלי, במידה והייתה אפשרות לפרק תריסים.. הוא היה בסטר מקצה זנבו ועד לאפו הרטוב! ככה היינו ביחד במהלך 15 שנים. נפרדתי ממנו לפני שנה וחצי. גידול בראש, גיל… והחלטה הכי קשה שקיבלתי אי פעם: ההחלטה לשחרר…