אתמול התקשרה אישה עם בקשה לקחת שני חתולים יונקים שהיא אספה מהרחוב.
היא מתקשה לטפל בהם, בפרט מכיוון שיש להם ילד בן שנתיים שכל הזמן לוקח את החתולים לידיים והיא חוששת שהוא עלול להזיק להם. להשתלט על הילד הם לא יכולים, זה פשוט בלתי אפשרי.
חוץ מזה הם צריכים ללכת לעבודה ואין מי שיאכיל את הגורים.
אנחנו בתור ארגון בטוח נסתדר, יש לנו מתנדבים או פנסיונרים שלא הולכים לעבודה וישמחו לטפל בגורים.
ואם לא, קולה של האשה התחיל לרעוד, אין לה ברירה אלא להחזיר את הגורים לרחוב ואולי מישהו אחר יקח ויטפל בהם.
אני לקחתי, היא הסבירה לי, למה שמישהו אחר לא יקח?
אני נרגש, העולם הזה לא יחרב, כל עוד יש סביבנו נשמות טהורות שמוכנות לעשות טוב בכל מחיר.
אפילו אם מישהו אחר יצטרך לשלם את המחיר.
גורים מתים ברחובות כי אף אחד לא לוקח אותם.
אין כמעט מתנדבים שמוכנים לטפל ביונקים.
כולנו אנשים עובדים.
אחרי שהגורים יגדלו הסיכוי שלהם למצוא בית לא גדול ואין מי שיקח אותם.
זאת המציאות שלנו.