מארטה עברה עקירת שן שלשום. ביום שלמחרת, לאחר ההרדמה, היא ביקשה לצאת מהכלוב. היא התחילה לטייל במרפאה כאילו לא עברה כלום, מרמזת שלא משנה בכלל איפה מרכז היקום נמצא כרגע, בעמותה או אצל הווטרינר, זה לא משפיע על חוקי ההוויה.
וטרינרית האשימה אותי מיד שאני לא מודאג מספיק לגבי האימוץ של מרתה, ושהחתולה החברותית כל כך כבר מזמן הייתה חייבת למצוא בית חם.
מרתה מוכנה ״לקשט״ בנוכחותה דירה שקטה, למלא את הפערים באטמוספירה של אהבה ושלווה, ולנרמל לחץ דם. בתמורה תזדקק לאוכל טוב, יחס קשוב ואהבה ממבט ראשון.