שלשום בלילה קרה אסון. מצאתי את מגי על הרצפה ללא רוח חיים בשלולית קטנה של דם.

הפצעים על גופה הצביעו על כך שבהעדרי פרצה מריבה בין הכלבים, או שאולי, למרות שהסבירות לכך נמוכה, היא הותקפה על ידי חתול. בכל מקרה, הקור הנורא בביתנו והעובדה שגופי החימום מכובים כשאני לא נמצא יכלו להיות גם הם הגורמים המכריעים שהובילו למותה. הייתי צריך להיות בבית באותו הזמן, אבל לא הייתי.

מגי הייתה קצת נכה, הזן שלה השאיר אותה עם גוף לא גמיש, והיא לא יכלה להתכרבל או ללקק את עצמה כמו שאר הכלבים. לגזע שלה יש לעתים קרובות בעיות בעמוד השדרה, והודות לכך, מגי הייתה צריכה לגרור את רגליה האחוריות, וסביר להניח שהייתה הופכת למשותקת בשלבים המאוחרים יותר של חייה. רגליה היו פעמים רבות נפרדות ומחליקות בכיוונים שונים, והיא לא יכלה לעשות את צרכיה כמו כולם.

אבל היא התרגלה למצבה ואני לא חושב שהיא סבלה מזה. היה צריך כל הזמן לנקות אחריה, וזו הסיבה שהיא ננטשה על ידי בעליה החדשים ובית האומנה הישן שלה.
מגי הייתה אחת מהכלבים הכי מרגשים, מלאי חיבה ואוהבים שאי פעם הכרתי. בימים האחרונים, היה לה מבט עצוב, כאילו הייתה לה תחושה מוקדמת שמשהו רע עומד לקרות. לעתים קרובות ביקשה שילטפו אותה, והביע את הערכתה בדרך האוהבת ביותר שהיא ידעה. מגי איננה, ומה שנשאר זה הכאב, תחושת הריק והאשמה שיישארו איתי כל עוד הזיכרון הטוב שלה קיים בליבי..