מבוא

עיקור וסירוס נועדו למנוע סבל מבעלי חיים, אך יש בהם גם פוטנציאל לגרימת סבל רב ומוות.

מעבר ל סיכון הקיים בהרדמה כללית, מעבר לחשיבות הברורה של מיומנות הווטרינר, ישנם סיכונים רבים נוספים שניתן למנוע או למזער:

• העברת מחלות מחתול לחתול דרך כלי ניתוח, פרעושים, כלובים או מקום שאינו נקי.
• הפרדת אימהות מניקות מגורים עלולה לגרום למותם מרעב או מקור או לחשיפת מקום המסתור שלהם פגיעה בהם על ידי טורפים או אנשים. ההפרדה גם עלולה לגרום לאימהות לדלקות עטין וזיהומים עד מוות.
• אי שמירה על סטריליות בזמן הניתוח, שימוש בחומרים לא איכותיים / לא מתאימים / פגי תוקף עלול לגרום לזיהומים ופתיחת התפרים.
• הכנסת בעל חיים לניתוח במצב בריאותי ירוד או בעל חיים צעיר מדי עלולים לגרום לבעיות עתידיות ובעיות בהחלמה.
• אחזקת בעלי חיים והובלתם אחרי הניתוח ללא חימום בימים / לילות הקרים או ללא מיזוג בימים החמים יכולים להסתיים במוות.

מניעת סיכונים אלה מייקרת את הפעילות ומרפאות מסוימות בוחרות לחסוך על חשבון החתולים בידיעה או שלא בידיעה של הגורם המממן את העיקורים.
נוהל זה מציע סטנדרט שבא למנוע צער בעלי חיים ומבוסס על ניסיון של וטרינרים.

ניתן למנוע סבל רב מבעלי חיים על ידי מתן טיפולים נלווים בזמן או לאחר הניתוח כגון: עקירה וניקוי שיניים, ניקוי אוזניים וטיפול באקריות, מתן חיסון כלבת רק למי שגופו יכול לעמוד בכך, חיסון מרובעת, טיפול באבססים ופציעות המתגלות בבדיקה טרום הניתוח ועוד. מתן טיפולים נלווים חייב להיות חלק בלתי נפרד מפרויקט עיקור וסירוס, ולהיות מתוקצב בהתאם.

מרפאת עיקורים חייבת יכולת אשפוז עבור בעלי חיים שזקוקים להכנה או טיפול והשגחה לאחר הניתוח.
בשל רגישות הנושא על פעילות של עיקור וסירוס להיות מתועדת מצלמות המותקנות במרפאה.

התנהלות המרפאה

ציוד נדרש במרפאה:

• אוטוקלב לחיטוי יעיל של כלי הניתוח.
• כמות סטים של כלי ניתוח ככמות הניתוחים.
• ציוד החייאה.
• מיזוג אוויר תקין.
• מצלמות אבטחה וחיבור לאינטרנט.
• תרופות (שיכוך כאבים, אנטיביוטיקה ממספר סוגים, חומר מהפך להרדמה)

על המקום לאפשר הפרדה בין חתולים חולים לבריאים.
על המקום לאפשר ניקיון וחיטוי יעיל של השטח.
על המקום להיות בטוח וראוי להחזקת בעלי חיים.

הלכידה:

יש להפעיל שיקול דעת בכובד ראש לפני ההחלטה לאסוף חתולים. על הלוכד לדעת לזהות גיל, הריון, הנקה, מחלות מדבקות.

• אין ללכוד גורים מתחת לגיל 4 חודשים. (אלא לצורך מתן טיפולים נלווים או כדי לא להפרידם מהאימא)
• יש להימנע ככל הניתן מלכידת החתולות מניקות. (יש לבדוק את מצב העטינים).
  • הגורים עלולים לא לשרוד בשל הרעב, החשיפה או ההתקררות.
  • האימא עלולה לנטוש את הגורים בגלל הסטרס.
  • התפרים נמצאים באזור העטינים (למעט המקרים בהם הניתוח נעשה מהצד) בזמן היניקה הגורים עשויים להכאיב לאימא, לגרום לה להפסיק להאכיל אותם, יכולים לגרום לזיהום או פתיחת התפרים.
  • אי חזרה לגורים או מותם עלולה לגרום לדלקת עטינים קשה.
• אין לתעדף זוויג מסוים, יש לעקר ולסרס.
• יש לנקות כלובים עם חומר חיטוי (אמוניום רבעוני, אלכוהול, אקונומיקה או חומר יעיל אחר) בין חתול לחתול.
• אין להניח כלובים אחד על השני.
• על כל כלוב יש לרשום את מיקום, תאריך ושעת הלכידה.
• יש לצלם את החתול שנלכד ואת מקום הלכידה לצורך דיווח/בירור עתידי.
• יש לכסות את הכלובים מיד לאחר הלכידה כדי למזער את הסטרס.
• יש להניח מצע סופג בכלובים (עיתון, חיתול, בד וכד')

ההובלה:

• יש לסגור את הכלובים בצורה בטוחה, כך שגם נפילה חלילה של הכלוב לצד עקב נסיעה לא יכול לגורם לפתיחת הכלוב ושחרור החתול בתוך הרכב.
• הנסיעה חייבת להתבצע ברכב ממוזג בקיץ וברכב עם חימום בחורף.
• אין להסיע חתולים לעיקור באותו תא עם כלבים.
• חובה לכסות את הכלובים גם במהלך הנסיעה.

קליטת בעלי חיים במרפאה:

• רצוי שהוטרינר יבדוק את מצבו הבריאותי של החתול עם הגעתו למרפאה. (מומלץ להמנע מהמתנה של לילה עד לבדיקת ווטרינר).
• אין לנתח בע"ח שנראה חולה מידי, מיובש, עם נגיעות טפילים קיצונית, דלקות חניכיים אוטואימוניות המחייבות מתן סטרואידים. בכללי יש לחשוב על ניתוחי העיקור והסירוס כעל ניתוחים אלקטיביים ואם הינו מבטלים לחתול הבית אזי יש לדחות את הניתוח לחתול הרחוב.
• יש לאשפז חתול שזקוק לטיפול עם הגעתו למרפאה.
• גורים צעירים שאינם כשירים לניתוח יש לתלע, לחסן בהתאם למצבם הבריאותי, לתת טיפול נגד פרעושים ולהמתין לגיל נכון יותר עבורם.
• על הווטרינר לבדוק אם נלכדו חתולות מניקות, במידה וכן יש לבחור עפ"י שיקול דעת האם לעקר ראשונה או לשחרר. בכל מקרה ההמלצה היא לשחררן בהקדם.

ההרדמה:

• על החתולים להיות בצום לפני ההרדמה.
• יש לתת הרדמה בטוחה ויעילה לאורך כל הניתוח.
• יש למנוע העברת מחלות דרך ציוד ההרדמה במידה ומדובר בהרדמה בגז.
• יש להחזיק במרפאה חומר מהפך הרדמה, כלומר חומר שמעיר את בע"ח בסיום הפרוצדורה.
• אין להרדים בעל חיים לפני שמגיע תורו להיכנס לניתוח. המתנה מיותרת עשויה לדרוש מתן הרדמה כפולה אשר מעלה את הסיכונים. השיטה בה מרדימים בבת אחת מספר של בעלי חיים היא פסולה.
• לפני ההרדמה על הווטרינר לבדוק שוב את מצבו של בעל החיים.
• אם ניתן לעקר את הנקבות לפני הזכרים כדי שיהיו יותר זמן בהשגחה לאחר הניתוח.

הניתוח:

• רמת סטריליות חייבת להיות זהה לרמה הניתנת לחיות הבית, כלומר:
  • מקום הניתוח מנקים עם ספטל סקראב ואלכוהול.
  • ציוד אישי לכל ניתוח, ציוד שעבר סטריליזציה באוטוקלב: פדי גזה, כלי ניתוח, בד ניתוח.
  • בהרבה מרפאות נעשה שימוש באותו סט ניתוח בין חתול לחתול עם "סטריליזציה קרה" בחומרים שאינם החומר המקורי, כגון שימוש באלכוהול או חומר חיטוי אחר. שיטה זאת לא נותנת רמת חיטוי מספקת.
  • ציוד אישי חד פעמי לכל חתול: כפפות סטריליות, חוטים סטריליים, סכין סטרילי, מחטים סטריליות במידת הצורך בשימוש במחטים.
• יש לתת אנטיביוטיקה רחבה המגיעה לאתר הניתוח והמתאימה לסוג ניתוח (למשל סולבסול, אקטיונס, סינולוקס ולא פנסטרפ או אמוקסי LA ).
• יש לתת שיכוך כאבים מתאים.
• יש לתת נוזלים (תת עוריים או תוך ורידיים) בכל פרוצדורה בהרדמה, מאחר ובעל החיים נלכד, מובל, מאוחסן, מנותח ומחכה לשחרור. יתכן שיעברו מספר יממות עד שיגיע למים. גם עם סיום הפרוצדורה, רבים יפחדו וירגישו רע ויתרחקו ממקור מזון ומים בעצמם.
• יש לתת טיפול כנגד תולעי מעי. בהרדמה פעמים רבות התולעים יוצאות מפי הטבעת, מרבית חתולי הרחוב נגועים בתולעים. על הגוף להתמודד עם הניתוח, הטראומה, הלכידה ועוד בעיות כמו שיניים והריונות אם היו. לכן מומלץ להוריד את העומס והסטרס, התילוע מפחית את הצורך של הגוף להתמודד גם עם חלק מהטפילים.
• יש לתת טיפול נגד פרעושים וקרציות (על מנת למנוע הדבקה משנית ע"י הטפילים במחלות כגון: המוברטונלה, קדחת קרציות, בבזיה, הפטוזון ועוד). ניתן לרכוש בקבוקים מסחריים בעלות של שקלים בודדים לחתול.
• יש להרטיב את עיניי החתול עם משחת עיניים או לובריקציה מתאימה בזמן ההרדמה.
• מתן חיסון כלבת +/- מרובעת או משולשת לחתולי רחוב, אך ורק אם מצבם הגופני מאפשר זאת. חיסון כלבת יש לתת ברגל ורצוי שתהיה רגל קבועה, כמו סימון אוזן וזאת מאחר וישנן עדויות כי החיסון עלול לגרום לגידולי סרטן ממאירים בעצמות. ברגע שהוא ניתן בצוואר אם החתול חולה, לא ניתן להצילו, את רגל לעומת זאת, ניתן להוריד.
• יש להמית בפנטל את הגורים המוצאים מהאימהות במהלך העיקור כאשר מועד ההמלטה קרוב. לא להשליך גורים חיים ורדומים לפח.
• במידה ומחליטים לנתח חתולה מניקה, יש לנתח עם תפרים פנימיים (קיימת גם שיטת ניתוח עם הפתח בצד ולא בבטן, אשר פחות נפוצה בארץ).
• חתולים עם אשך טמיר יש לנתח את שני האשכים, אין לסמן חתול שלא עבר ניתוח מלא כחתול מסורס. השארת האשך תשאיר את החתול מיוחם, לעיתים אף פורה, המשך הרבעות של חתול ימשיך בהפצת זכרים עם פוטנציאל גבוה לאשכים טמירים בעצמם. במקביל הסיכוי לגידולים וסיבוב אשך בבטן עולים.

ההתאוששות:

• בעלי חיים הנשארים למעלה מ 24 שעות בכלוב (מרגע הלכידה ועד השחרור) יש להאכיל.
• החתולות הריוניות רצוי לשחרר כעבור מספר ימים, לוודא שהחתכים סגורים כהלכה לפני השחרור (מאחר ומדובר בניתוח קשה יותר לחתולה ובחתך גדול יותר).
• יש לוודא שטמפרטורת החדר נוחה לניתוח. ההרדמה מורידה את טמפרטורת הגוף ולכן יש להיזהר מהתקררות יתר.
• יש להחליף מצע בכלובים (עיתון נקי, פד, בד).

השחרור:

• במידה ונותחה חתולה מניקה יש לשחררה מוקדם ככל האפשר.
• אין לשחרר חתול לפני שעברו 24 שעות לאחר הניתוח.
• בימים עם טמפרטורה קיצונית לשקול שחרור חוזר לרחוב בזמן סביר. אם יש סופה או חמסין מומלץ להימנע משחרור.
• רצוי לשחרר בשעות הערב כשיש פחות תנועה של אנשים ורכבים.

התייעלות באמצעות תכנון ושיתוף פעולה עם המאכילים:

• עיקור של חתולות בהריון לוקח באופן משמעותי יותר זמן, יותר חומרי הרדמה, יותר חוטי תפירה, הסיכון בו יותר גבוה, זמן החלמה יותר גבוה.

  יש לנסות ולהקדים את העיקורים של הנקבות, לא לחכות למצב של הריון מתקדם בשביל לקדם את הניתוח. על ידי תכנון נכון של פעילות העיקור והסירוס והסברה בקרב המאכילים אפשר לבצע ניתוח בגיל ובמצב רבייתי מוצלחים. מאכילים רבים "מתעוררים" רק כאשר החתולה כבר עם בטן ועומדת להמליט.

• לכידת חתולים בשיתוף פעולה עם מאכילים מאפשרים לכידה יעילה יותר.
• יש לאתר ולבצע הסברה בקרב המאכילים לפני ביצוע פעולות העיקור והסירוס.
• ניתן ליצור שיתוף פעולה פורה רק בתנאי שפעולת העיקור תבוצע בצורה מיטבית תוך דאגה לרווחתו של החתול.

מעקב וביקורת

בשל הפוטנציאל הרב של פגיעה בבעלי חיים במהלך ביצוע פעולות עיקור וסירוס, יכולת מוגבלת מאד לעקוב אחרי בעל חיים ששוחררו, האפשרות לחסוך בהוצאות על חשבון טיפול לקוי בבעלי חיים, נדרש מעקב וביקורת.

התחקירים על עיקורים בחסות רשויות חשפו לאחרונה כישלון של הגורמים האמונים על מניעת צער בעלי חיים. לכן יש צורך בשקיפות ציבורית.

כחלק מביצוע פעולות עיקור וסירוס יש צורך במעקב ותיעוד של הדברים הבאים:

• צילום לכידה של כל חתול (יש ליצור אפליקציה עבור הלוכדים שתאפשר דיווח פשוט ויעיל על כל לכידה). מידע זה יהיה נגיש לציבור באמצעות אתר אינטרנט.
• תיעוד הכולל מקום וזמן לכידה, גיל משוער ותאור החתול, מין, הריון, טיפולים נלווים, מקרי מוות. (יש לאפשר דיווח באמצעות אתר אינטרנט/אפליקציה בצורה פשוטה ויעילה) המידע צריך להיות חשוף ופתוח לציבור.
• על המרפאות להתקין מצלמות אבטחה, ולספק הקלטות על פי דרישה.
• יש לקבל מהמרפאה הוכחה על רכישת כמות התואמת את כמות החתולים המנותחים של: חומרי הרדמה, חוטי תפירה, כפפות סטריליות, משככי כאבים, אנטיביוטיקה, נוזלים, תילוע, חיסונים, וכ"ו.

הגיע הזמן לשינוי יסודי ומעמיק בנוגע ליחס לבעלי חיים במדינת ישראל. בעלי חיים אינם הפקר.

נכתב ע”י סוה חמלניצקי בעלים של בית מחסה, מתנדב בעמותת ראשון אוהבת חיות ודר' שרי כהן ארונסון