כשצ'רלי היגיע לא חשבנו שיש לו הרבה סיכוי
הוא היה גוש פרווה חולני עם עיניים מלאות מוגלה, ישב בחצר של בית פרטי וילל, מספר לכל העולם שהוא לא יכול לראות, שהוא רעב, מתגעגע לאמא ולא יודע מה לעשות…
מישהו שעבר ברחוב דפק על הדלת כדי לשאול את הבעלים למה החתול שבחוץ מיילל כל כך. את הדלת פתחה המטפלת הזרה של הקשיש שגר בבית. היא סיפרה שהיא בכלל לא אוהבת חתולים, אבל מרחמת על צ'רלי ונותנת לו בסתר עוגיות…
כל זה היה בחורף בשנה שעברה. צ'רלי נלקח משם, גדל והתחזק, הפך להיות צמרירי, צ'ארמר אמיתי עם אופי זהב. התזכורת היחידה מילדותו הקשה הוא הזנב השבור שלו.
כמו רוב החתולים שלנו, צ'רלי מתגורר בכלוב. מוציאים אותו לטיול בוקר וערב, אבל לא נותנים לו להסתובב חופשי, כי הוא לא יצליח להסתדר לבד.
אנחנו מקווים מאוד למצוא לו בית לכל החיים בהקדם.
