קוראים לי קייטי. עד לפני שנה עוד גרתי ברחוב. זה לא היה קל, במיוחד לנוכח העובדה שאני עיוורת. ברחתי מצלילי צעדי אדם, התחבאתי מתחת למכוניות וחיפשתי אוכל בפחי זבל.
מצאו אותי והביאו למקום בו תמיד יש אוכל ומים, כלבים רועשים, חתולים מדברים… כאן מלטפים אותי, קוראים בשמי ומבטיחים שבקרוב יהיה לי בית.
אני יודעת מה זה בית. הייתי באחד כזה.לקחו אותי לשם לאומנה בכדי שאשהה בחדר גדול עם ספה רכה וסדינים נקיים,מזגן…
כרגע אני שוב בכלוב… אנחנו שניים. מסתדרים, אך לא הפכנו לחברים.את שכנתי מוציאים לטייל ואותי לא… מפחדים שאלך לאיבוד…
אומרים שיהיה לי מזל ואני אגיע לבית טוב בו יאהבו אותי כי יש לי אופי טוב ומזג נעים.
