ערב אחד, בדרך הביתה, הבחנתי בשולי הכביש בכלבה יפה ורזה רצה. "רק שהיא לא תרוץ לכיוון השני" חשבתי לעצמי והאטתי, מתכוון לפנות הביתה ומלווה את הכלבה במבט. היא נעצרה, הסתובבה והסתכלה עליי ולאחר מכן זינקה מעבר לכביש ונפגעה ע"י מכונית חולפת.
זה לא היה המקרה היחיד בו חיה הסתכלה לי בעיניים ונפגעה מהמכונית.
הפעם הראשונה שזה קרה הייתה עם חתול רחוב שגסס כמה שניות ארוכות כנצח.
מבט חודר נתפס ע"י בעלי חיים כאיום ומניע אותם לפעול.
המכונית הקיפה את הכלבה והמשיכה לנסוע כאילו כלום לא קרה. הכל קרה כמו בהילוך איטי, הזמן נעצר. אני זוכר שלקח לי המון זמן לפתוח את הדלת של האוטו, לצאת ולרוץ לאט כמו מתוך חלום. מכונית נוספת הקדימה אותי אבל למזלי הנהג כנראה ראה את הכלבה והספיק לעקוף אותה. כשהגעתי לנילי היא לא זזה אבל נשמה. הרמתי אותה בידיים, הנחתי אותה במושב האחורי ומיהרתי לוטרינר.
מיד לקחו את נילי לטיפול נמרץ ורק למחרת היום התבשרתי שהיא שרדה ונמצאת במצב יחסית טוב, בשוק ועם שבר באגן.
חשוב לציין, שלקחת בידיים חיה פצועה זה מסוכן: צריך להזהר לא להחמיר את מצבה, וגם להיות מוכנים למקרה שהיא תנסה לתקוף.
נילי עברה את הניתוח בהצלחה ולאחר מספר ימים קראו לי לקחת אותה. למזלי, אחת מהסטודנטיות שעשתה סטאז' במרפאה הסכימה לקחת אותה לתקופה. היא לא ידעה אז שהיא לוקחת כלבה שמעולם לא גרה בבית, לא רגילה לרצועה ועם חרדה גדולה מאנשים וממכוניות. כמו כן, הבחורה לא ידעה שהיא תצטרך לוותר על הספה שלה ולהרים בעצמה כלבה במשקל 20 קילו במדרגות בכל פעם שרצתה להוציא אותה לטיול. אבל סטודנטים לווטרינריה הם אנשים מיוחדים וחזקים והיא הצליחה להחזיק מעמד חודשיים, עד שלא יכלה יותר וביקשה למצוא לנילי מקום אחר.
מחוסר אלטרנטיבות אני קיבלתי אותה חזרה בלי יותר מדי תקווה לשיפור במצבה. היה שיפור אבל לא גדול, היא עדיין פחדה מהכל. התחלתי לחפש בדחיפות פנסיון עם אילוף לרשום אותה אליו. בינתיים הפחדנית עברה לגור אצלי והתמקמה בחדר שינה שלי.
ההצלחה הראשונה הייתה גילוי האהבה של נילי למזון שימורים. היא אכלה מהידיים שלי וזה היה צעד ראשון לכיוון הנכון. היא עברה לישון בלילה על שטיח לצידי ומאוחר יותר לרגליי.
לשמחתי, מהר מאד נילי התחילה לחזור לעצמה. אני זוכר איך בפעם הראשונה היא התחילה לשחק עם כלבים אחרים, איך היא ליקקה את ידי בפעם הראשונה. ויתרתי על רעיון האילוף, נילי התחילה להיפתח ואני סוף סוף האמנתי שהיא תוכל להפוך לכלבת בית אמיתית.
כיום הדבר היחיד שמבדיל בינה לבין כלבים אחרים זה מבט אומלל, חוסר אמון והרגל להסתתר בכל פעם שיש הזדמנות. היא מתחבאת בעיקר בחצר הבית כשצריך לחזור הביתה מטיול. לעתים רחוקות היא מפשלת ועושה צרכים בבית, או הורסת משהו, למשל קיר גבס…. בקיצור, כלבה חלום.